יורשי המנוח יצחק אברהם ז"ל ואח' נ' מגזימוף ואח'

פסק דין

כללי

בליבה של המחלוקת מצויים מקרקעין בשוק מחנה יהודה בירושלים. המדובר בבית דירות וחנויות, בחלקו פנוי ובחלקו תפוס, הממוקם ברחוב מחנה יהודה 22 בירושלים והידוע בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 87 בגוש שומה 30073 ספר 1015 דף 7455 (להלן: "הבית" ו/או "הנכס").

הבית הבנוי על המקרקעין טרם נרשם בפנקס הבתים המשותפים.

על פי נסח הרישום, רשומה זכות הבעלות במקרקעין כדלהלן: קרקטה אברהם, צ'רסל, וויליאם, קויין מרטין וולף, כל אחד 1/16 חלקים. שרעבי שמואל 3/48 חלקים, מגזימוף אליהו 1/2 חלקים, אברהם אמנון, אברהם רוני, שאול תמר 3/64 חלקים לכל אחד. אברהם נציבה 9/320 חלקים ואברהם שיר 3/160 חלקים.

על המקרקעין רשומה הערה לטובת האפוטרופוס הכללי על חלקיהם של קרקטה על פי צו ניהול.

בפשטות הדברים, לפניי שלוש תובענות, אשר הדיון בהן אוחד בהסכמת הצדדים, מהן עולות הסוגיות הבאות:

פירוק שיתוף בנכס על דרך רישום בית משותף (ת.א. 6839/07).

סילוק יד בחנות שהוחזקה ונוהלה בעבר על ידי הדייר המוגן אברהם יום טוב ז"ל, שטרם מותו היה אף אחד מבעלי הנכס (להלן: "החנות"). כיום, הינה מושכרת לאחר על ידי אחד מבניו של המנוח (ת.א. 2150/09, ת.א. 12274/08).

דמי השכירות שהשתלמו בגין החנות למן מועד פטירתו של המנוח. במרוצת ניהולו של ההליך, הורחבה יריעת המחלוקת ובגדרה נגבו כלל דמי השכירות אשר השתלמו בגין הנכס ושולשלו לכיסים של בעלי הנכס, לרבות האפוטרופוס הכללי (ת.א. 2150/09).

התובענות לסילוק יד ותשלום דמי השכירות הוגשו האחת, על ידי האפוטרופוס הכללי והשנייה, על ידי אליהו מגזימוף כנגד יורשי המנוח יצחק אברהם ז"ל, כנגד יורשיו של הבעלים המנוח יום טוב אברהם ז"ל וביניהם הבן רוני אברהם שתפס את החזקה בחנות והשכירה לאחר וכן כנגד השוכרים.

הרקע

פטירתו של הבעלים והדייר המוגן, אברהם יום טוב ז"ל, היוותה את המניע לפרוץ הסכסוך בין הצדדים. הסכסוך ניטש בין יתר הבעלים ובין בניו של המנוח, יצחק אברהם ורוני אברהם, שטענו לדיירות מוגנת בחנות ודרשו את פירוק השיתוף בנכס. תובענות הדדיות הוגשו במהלך השנים לבית משפט זה. בעת הזו הסכימו הצדדים על נחיצותו של פירוק השיתוף בנכס והחליטו כי ייערכו לדבר. אלא מאי? הוסכם כי התביעה לפירוק השיתוף תימחק בהסכמה תוך שמירת זכותו של כל צד להגיש תביעה חדשה לאחר שיוכרע מעמדם של בניו של אברהם יום טוב ז"ל בנכס, מעמד אשר נידון במסגרת ת.א. 12481/02. הסכמה זו קיבלה ביום 7.10.03 תוקף של פסק דין במסגרת הליך ת.א. 1240/03. ביום 15.12.05, העניק בית משפט זה מפי כבוד השופט מילנוב (ת.א. 12481/02), ליצחק אברהם מעמד של דייר מוגן נגזר בחנות, תוך ששלל מרוני אברהם מעמד של דייר מוגן. ערעור על פסק הדין נדחה (ע"א 9020/06).

איתרע המזל, יום לאחר שניתן פסק הדין בערעור, ביום 12.4.06, הלך יצחק אברהם ז"ל לבית עולמו. אחיו, רוני אברהם, שסייע בידו בניהול החנות ותפעולה תפס את החזקה בחנות. לימים, הושכרה החנות לאחרים ודמי השכירות חולקו בין יורשי המנוח יום טוב אברהם ז"ל, ופשיטא ביניהם יורשי הבן המנוח, יצחק אברהם ז"ל.

ביני לביני, יתר הבעלים במשותף, למצער חלקם, עשו לביתם והשכירו אף הם חלקים מהנכס לידי אחרים ואת דמי השכירות שלשלו לכיסם ו/או חלקו עם אחרים למעט יורשיו של המנוח יום טוב אברהם ז"ל.

יריעת המחלוקת

בשלב סיום הליך זה, קמה ב"כ יורשי המנוח יום טוב אברהם ז"ל וטענה, כי אין בפיה טענות לדיירות מוגנת בנכס לאחר פטירתו של יצחק אברהם ז"ל. בכך הוגדרה ונתחמה מחדש המחלוקת רבת השנים בין הצדדים.

לאחר שעמלנו לבור את המוץ מהתבן, מצינו כי שוררת הסכמה פה אחד כי בנסיבות העניין נדרש לפרק את השיתוף בנכס על דרך רישום בית משותף. כן אין חולק כי זכות הדיירות המוגנת של המנוח יצחק אברהם ז"ל פקעה בחנות, לפיכך החזקה בה שבה לידי הבעלים הרשומים במשותף. ודוק (!), בכך נפקותה הישירה של הצהרת ב"כ יורשי המנוח.

הסוגיה היחידה שנותרה, איפוא, שנויה במחלוקת נעוצה בשאלת מועד ביצוע פירוק השיתוף.

דיון והכרעה